על אשמה אחריות סמכות וסרבנות.
א. על אשמה
מאז ומתמיד היה המזה"ת אי של אי יציבות, מהפכות שלטוניות וחילופי משטרים במדינות האזור עם תקופות "רגיעה" מתעתעות בהן לא ניתן ואף אסור לשלול את האפשרות שהלחימה תתלקח . בכשל הנוראי בתחום הצבאי והבטחוני בהפקרת המרחב הנושק לגבול בישובי הספר כשטח חיוני להגנה עלינו- עמנו וערינו בכל תחומי המדינה
באירועי השבעה באוקטובר מאמין אני כי אשמנו כולנו.!!!.
אמנם כשלו כל ! גורמי השלטון והביטחון בהמנעותם לפעול כמתחייב עפי המושכל מכך שהמרחב סביב עזה המוגדר "עוטף רבתי' ( וכך בישובי הספר בקו הצפון) משלב בתוכו את המרכיבים המרכזיים של האינטרס הלאומי הישראלי, התיישבות וביטחון,הכרוכים יחד מאז קום המדינה.
אך אשמת כולנו היא כי לא הקפדנו הקפדה יתרה עם נציגי הממשל והצבא על קיום כללי הבסיס הפשוטים הנדרשים מהחיים במציאות הרוע במדינה מוקפת אויבים בעיקר ובעוטף ובישובי הספר בצפון בפרט. .לא הקשינו ולא דרשנו תשובות . ובעיקר שכחנו דברי אבות האומה ואמר מנחם בגין ב-1978,: הלקח היום והלקח לעתיד לבוא: ראשית, אם אויב היהודים אומר כי יש בלבו, בדמו, שאיפה להשמיד אותנו - אל תזלזלו, אל תלעגו, אל תפקפקו, אלא קחו את שאיפתו ברצינות, התייחסו אל דבריו בכל החומרה הטבועה בהם. האמינו לו. האויב הזה רוצה להשמיד את היהודים. מינעו ממנו את הכוח להשמידם. היכונו כל יום תמיד ליום הפקודה, אבל לעולם אל תאמרו עוד: אין זה רציני "
הנחנו לתחושת ביטחון מזויפת ולרצונותינו וגחמותינו להרדים את ייצר ההישרדות ולהוליכנו שולל נענינו ונהנינו מההפרדה הסמנטית "אנחנו" ו"הם " בלי להבין כי במלחמה המודרנית אין חזית ועורף כלל כל הארץ חזית. פשוט סמכנו על הנהגה כושלת אינטרסנטית ומהמרת בגורל נתיניה . האשמה עלינו. .!!! באדישותנו הפקרנו בעצמנו את המרחב הנושק לגבול , וסיכנו את חיי תושבי העוטף ואת ביטחוננו וחיינו .
שנים הולכנו שולל אחרי סיסמאות נבובות ומנהיגים ריקים שהרגילו אותנו לדפוס התנהלות דואלי המתאפיין בסתירה מובנית: מצד אחד משודר המסר כי "העוטף" (ישובי קו הצפון) חיוני מאין כמוהו לאינטרס הישראלי ומצד שני מסר אחר, ולפיו ישראל תתחשב לעת עתה בעמדת החמאס (חיזבאללה) המראה סימני רתיעה תתמוך בו על חשבון הרשות או תשמור עימו על איזון מתימטי במשוואות שקבע האויב ולפי קונצפציה מקובלת זו כשאין דחיפות ביטחונית ניתן למנוע כספים למיגון ולהפחית באבטחת ישובי הספר
נוכחנו באחת שהפקרת יישובי הספר משולה להפקרת כלל תושבי המדינה וגורלנו אחוד לי נראה הכשל בכך שהנהגת המדינה הפוליטית והבטחונית כאחד מעולם לא קבעה והחליטה לגבי העומק האסטרטגי המחוייב לגבולות בני הגנה . אותו מרחב נגיש ומאובטח ובמרחק הולם מהעורף האסטרטגי, הכולל בין היתר מרחב לחימה רחב דיו בו פרוסים ומתמרנים כוחות מגן וכוח עתודה עימם ניתן להנחית מתקפת נגד בעת הצורך,. מימד מרחבי כזה בהקשר הביטחוני בהגנה על העוטף (והדבר נכון גם לתאי שטח ריבוניים אחרים באזורי ספר בגבולות המדינה) שישיא תרומה לניצחון צבאי בעת מבחן. שטח שנתוניו ייסייעו לצה"ל להתמודד במירב תסריטי המלחמה האפשריים, החל בהפתעה מצד האויב ועד ליוזמה התקפית צה"לית. מרחבים אלה חייבים להעניק לצה"ל יכולת בלימה ביבשה ובאוויר ולא בפאתי בתי המגורים, מבלי שתיפגע אוכלוסיה אזרחית ובודאי לא במחיר 1400 קרבנות. באזורים חסרי עומק קרקעי יש לבנות מכשולי אש עוצמתיים מקלעים רובוטיים ומאובטחים מיקוש .רחפנים תותחי לייזר ומה לא.
גם בצפון לא נשמר העומק האסטרטגי הדרוש . לפיכך, בעיני , לחימה באזור קו הצפון הינה בלתי נמנעת. ניתן להמנע מפלישה קרקעית אם חיזבללה יאויים דיו למלא החלטת האו"ם 1701 וייסוג מרצונו מעבר לליטאני
כבישים אזוריים הם עורקי חיים בעלי חשיבות כלכלית וביטחונית החיוניים לאפשר התפתחות אופטימלית . –שלא כבשבעה לאוקטובר הפעם דרושה בעדיפות ראשונה במעלה אסטרטגיה בלתי מתפשרת באזורי הספר למצבי לחימה, החייבת להבטיח שליטה מוחלטת של של הכוחות הצבאיים הפועלים למיצוי מירבי של יכולתם לניוד כוחות אל החזית ולהובלת גייסות ולאפשרות לנהל את הלחימה בדרך אל העוטף (או מעבר לישובי גבול הצפון) ולא בתוככי תא השטח שפלשו לתוכו., ( כפי שחווינו לצער כולנו בשבעה באוקטובר) אין להשלים עם איום על כביש כשהבנייה הפלסטינית \ לבנונית גולשת לעברו.ולאפשר מצב שבו עשוי להייווצר ניתוק ביטחוני ואורבני בין ישוב \ישובי העוטף או גבול הצפון או מצב של 'עיר קצה כבושה כמובלעת ישראלית שרק כביש אחד קושר אליה או אולי הפוך - יצירת מצב המאפשר לבודד כל ישוב כבוש
אלא ההלם הנורא בו שרוייה המדינה נעוץ רק בחלקו במראות טבח וכיבוש גם אם זמני של אזורי מדינה ריבוניים לדעתי מקורו בעיקר כי באחת אוחדנו עם הקיבוצניקים אחינו ודמנו אזרחים חילוניים ודתיים שנטבחו כאחד . אחינו הראויים ,אמיצים , מתנדבים למטלות חברתיות, יודעים לאחוז בנשק , חרוצים , צייתנים ,נושאים בעול כולל הביטחון מעבר לחלקם באוכלוסיה וסמל למילוי כל חובה אזרחית ואף מעבר לכך ,באחת ובעל כורחנו נחשפנו לצניעות חייהם הילכותיהם ומגוריהם בניגוד לאומץ ליבם ועוז רוחם שהפגינו תוך סיכון חייהם בקו הראשון לאש כשהם מגינים על עצמם ועלינו , כולנו כולל אותם הנלוזים ומכפישים ובניגוד לבגידת השלטונות בהם .שהרי 9 הממשלות מאז רבין ז"ל (אולי 10 ?) וכלל אזרחי המדינה התעלמו עשרות שנים ממצוקות ישובי העוטף ווהזניחו אותם. , מנהיגי הקואליציה (קרעי ,דודי אמסלם, מירי רגב, ובני מינם ועוזריהם לסוגיהם הנחותים א ב ש ואיציק זרקא "המעוולים בצוותא" מכנים הקיבוצניקים כ"פריוולגים" (2 % מתושבי המדינה ) להציגם כמקור הצרות של מיעוטי היכולת במדינה. ישובי הספר ותושביהם הופקרו בזדון בידיעה ובמחשבה תחילה .ומהסיבות הלא נכונות ותיקוותי שללא חלילה כוונה ותכנון מכוון לתוצאה שקרתה.
באחת לפתע הבננו כולנו כמה קרוב היה גורלנו להיות כגורלם זו הסיבה לעליה הדרמטית של מבקשי כלי נשק בערים.
שתי נשים תאומות היו בתל אביב הישנה חברותיה הטובות ביותר של אימי מרי זצ"ל. אביבה סבירסקי ויהודית מושביץ.לבית באומוול . קטונטי מלהזכיר את הדר נישמתן ,מידותיהן הטובות וכל שניתן ללמוד על הערך "חברות". רק אציין ששנים קיבלתי מאביבה בנכונות רצון ואמפתיה המלצות לספר העדכני המעניין והמרתק לאותו מועד ואת עזרתן למשפחות עולים במסגרת ויצ"ו בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת במחנות עולים בצריפין אזור יהוד מתבוססות בבוץ עד השוקיים . ויצו של היום היא מראת פעולתן .ויהודית מושביץ שמשה גיזברית ארצית לארגון . משפ' סבירסקי היתה מעמודי התווך של העילית התל אביבית מתחילת הקמת תל אביב. יבואני עצים מכובדים בעלי שטחי אחסנה בנמל יפו משפחה בורגנית אמידה ותרבותית וזכור לי רפי סבירסקי בנה של אביבה. קטן ממני בשנים מספר, שגדל להיות נער גבוה ויפה ולא מש מעיני חיוכו הביישן. רפי שהגיע לבארי עם גרעין הנח"ל בחר להשאר ולגור בקיבוץ .קשר גורלו לחיים שונים ואחרים מהם הורגל בביתו .שם נישא גידל ילדיו שימש כמזכיר הקיבוץ ועזר בניהול כספי הדפוס הגדול במדינה. הייתי פוגש אותו לפרקים עת הגיע למרכז פעם בשבוע לעזור לאימו בניהול כספיה נעים הליכות רך דיבור לא מוחצן ולא ווכחן . דודו של רפי מרק מושביץ, בעלה של יהודית מנהל ביהח"ר עלית, יו"ר התאחדות התעשיינים בתקופת ספיר ואילך. האיש השני החשוב והחזק בכלכלת ישראל דאז. לא הייתי מגזים אם הייתי מתאר את מרה כפי שהיכרתיו הגבר ההנאה לבוש בהידור מרשים בהופעתו סמל הקפיטליזם הישראלי סמל ההצלחה של היזם הפרטי במגזר הפרטי. כך רפי סבירסקי שלא גדל וחונך על ברכי מפלגת העבודה ולא בגורדוניה ולא גדל במשפחת פועלים קשי יום מצא את ייעודו ודרכו בחיים בקיבוץ בארי בשכנוע עצמי מובהק על גבול עזה .לא מכורח לא על מנת להתעשר אלא מבחירה ואידיאולוגיה . זו דמות ה"פריווילג" של הבור המושחת דודי אמסלם שר בממשלת נתניהו.
רפי ואישתו תושבי בארי נרצחו בשבעה לאוקטובר יהי זיכרם ברוך .בנם בשבי.
האשמות שוא באליטיזם, פריווילגיות, התנשאות ,חוסר התחשבות בשכבות מיעוטות היכולת שטופחה בידי חוגי הימין והדתיים נגד הקבוצניקים במשך שנים . מסע מאורגן ומתוזמר של שנאה ושיסוי להגדרת השמאל כבוגד וסרבן גרמו נתק ריגשי חברתי בין הרוב הדומם של אזרחי המדינה לקיבוצניקים נתק שנזון שנים משתיה יומית מכוס תרעלה ממכונת הארס של חבר אופורטוניסטים אגואיסטים בורים מושחתים ,וחדורי רגשות נחיתות משתמטים מכל שירות לאומי ובעיקר ביטחוני, רודפי שררה ובצע ללא רצון להיטיב אלא עם עצמם . טיפוח משיח שקר בדמות אבישי בן חיים אבי המסע לעידוד האגו השפוף ורוחה של "ישראל השניה" .
במאמר מוסגר אעיר- לגבי הפער הקיים שנים באוכלוסיה לטובת יוצאי אשכנז בהשגים אקדמיים ובמיצוב כלכלי בעשירונים העליונים הנובע לדעתי מפער תרבותי.בלבד. בניגוד לטיעוני בני עדות המזרח הבוגרים המצליחים המבוססים כלכלית ומשפיעים חברתית הטוענים להגעתם למעמדם למרות אפליה מכוונת (א ב ש ) ולמרות ש נאלצו מגיל 12-8 כבר לצאת לעבוד מהבית שחסר תנאי לימוד .ולעזור לפרנס את 6-8 אחיהם באותה עת בבית אשכנזי היה ילד אחד או שניים ואבא ואמא היו עומדים על כך שילדם קודם כל ולפני הכל יסיים וישלים את לימודיו וירכוש השכלה רחבה ככל האפשר .ו הם יעבדו בעוד משרה או שתיים. לאחר שוך קרבות תש"ח ו לאחר שהסתדרו בדירתם הראשונה בתל אביב אחרי שעזבו את מחנה העולים במעברת באר יעקב הדבר הראשון שרכשו הוריה של אישתי היה פסנתר אביה חותני האהוב ז"ל שפספס את לימודי הרפואה בצרפת עקב השואה ועלה בחוסר כל היה עד צאתו לגימלאות עובד צוורון כחול ב-" הארגז" באמונה בעצמו ובכוחות עצמו בהתמדה וחריצות עלה לעמדות ניהול.
תמיד יאשימו הגמדים את גבה הקומה באומללותם. היתרנו ואיפשרנו למציגים עצמם כ "כבשת הרש הנגזלת" ועובדי איצטגנין בדמות "השם" שהוא הכל יכול למעט לייצר בעצמו כסף למאמיניו ,אותו הוא מבקש מאיתנו לאלה שלפרנסתם ותחזוקתם מוצצים את דמם ולשד עצמותיהם של שאר אזרחי המדינה המתפרנסים בעבודה שאינה השגחת כשרות ופיקוח שבת ותורמים לאותם גזלנים ומתחזקים את ביטחונם האישי והכלכלי . היתרנו לקהילות "שבטי יהודים דתיים " " שניכסו " לעצמם את התפקיד האלוהי הנעלה שניתן ע"י האלוהות להיטלר להחליט עבורנו "מיהו יהודי" היתרנו לכל אלה להשחיר פניהם להשתלח ולהטיל דופי בקיבוצניקים . אזרחים למופת להתגאות בהם ראשונים להתנדבות בכל תחום ,אנשי עבודה חרוצים ואידיאליסטים. היתרנו ואיפשרנו. לכנותם כינויי גנאי ולא קמנו להגן עליהם. ואולי דוגמה לכך השבוע בדיון באולפן של תאגיד השידור הממלכתי ביום ה-30 למלחמה בנושא הצעת השר אליהו מעוצמה יהודית להטיל פצצונת אטום על עזה. ומגיב הכתב הדתי מיכאל שמש לדברי עמיתו לדיון ואומר לו כי לתגובה כזו היה מצפה מקיבוצניק.. כלומר כולם מתוייגים דעותיהם ידועות וכן מקומם במפה ללא התיחסות למהות הטיעון..
תגובותינו העקרות והרפויות ככל שהיו הוסטו בחכמה לסכנות מדומות מאיראן, קורונה רפורמה לאפשר לחבורת מחזיקי זרנוק ה"דמים" להניק את קהלם הלא יצרני מהכנסות המדינה לזרוק לו מעות ונדבות לקיבוע עוניו פן יתפרנס בכבוד יתפכח ,יבין וינטוש את העטין וכרבים לא עשיתי דבר ואין לי אלא להודות ולהתבייש.
ד"ר אורי ריבנפלד 10-11-23 יום 35 ללחימה